חווית הכאב בהתמכרות לבעיות

התמכרות תמיד כרוכה בכאב ובדרגה כזו או אחרת של סבל. ללא אלה לא ניתן לדבר על התמכרות. לעתים, עם זאת, יכול להיות מצב שבו אדם מתכחש לכאבו או לסבלו, ובכך גם הופך את אופציית הגמילה לבלתי אפשרית, אך לרוב יוכל האדם להצביע על המחיר הכואב שהוא משלם על ההתמכרות שלו, הן במישור האישי והן במישור שקשור לעולם סביבו

במידה רבה ניתן להעריך שהדבר שאליו אנחנו מתמכרים הוא הכאב. מסיבות שלא נעמיק בהן כרגע יכול האדם להגיע למצב בו הוא חווה סוג של עונג, עונג מהסוג המזוכיסטי מכאב מקנן בו. העונג הזה, שיפורט יותר בהמשך, מתדלק את האדם להתקרב שוב ושוב אל הכאב, לשחזר אותו, לממש אותו ולסבול ממנו ובהמשך – להתמכר אליו

לכל התמכרות שניתן להעלות על הדעת מתלווה כאב. הכאב יכול להיות כלכלי, אסתטי, או בריאותי. הכאב יכול להיות קשור בדברים שאנחנו מחמיצים או מפסידים בשל אותה התמכרות. הכאב יכול להיות קשור בפגיעה ביחסים עם אנשים מסוימים כמו גם בפגיעה בדימוי העצמי. להתמכרות יש מחירים רבים שקשורים בכאב. התמכרות מציפה את הכאב, גם אם לא ברור למה הוא קשור. התמכרות מחברת אותנו לכאב וגם תוקעת אותנו אתו

האדם המעשן כואב, בסתר לבו, בכל סיגריה שהוא מדליק. הוא חש גם כאב קל בריאותיו כשהוא שואף את העשן. הוא כואב את הצורך הכפייתי לעשן בכל מיני מצבים, הוא כואב את הדחייה הקשורה בריח הלא נעים, את המחיר הכספי של הסיגריות, את הידיעה שגופו עלול ללקות במחלה קשה בעקבות העישון ואת הצורך לאלתר פינות עישון במקומות בהם הדבר לא מקובל או אסור

המהמר הכפייתי כואב את אבדן הכסף שאין לו מנוס ממנו ואת אבדן הנכסים שנובעים מכך. הוא גם כואב את הפגיעה ביחסים, את חוסר האמון בו וכמובן, את כל ההפסדים שהוא חווה בעת הימור לא מוצלח

מי שמכור לאכילת יתר כואב את הריחוק מתחושות הגוף שלו, את השמנת היתר, את רגשות האשמה הקשים ואת חווית חוסר היכולת לבחור, לברור, להתאפק ואף להתענג באמת על האוכל אותו הוא אוכל. חלק מאלה גם כואבים את המחירים הגופניים, החל מקשיי תנועה ועד מחלות מורכבות שנובעות מאכילת יתר שמלווה בהשמנה ניכרת

מי שמכור לדרמות ומריבות קשות עם בן או בת הזוג כואב את הקונפליקט בכל פעם מחדש, מתייסר מהפגיעות הכרוכות בכך, מאי ההבנות, מהכעסים ומהעלבונות, מהחשדנות ומאובדן ההנאה במרחב הזוגי

הדוגמאות לכך רבות מאד. התמכרות קשורה בכאב ואל הכאב אנחנו מתמכרים אלא אם היו לנו כלים להתמודד אתו באופן טוב יותר. כל קונפליקט שחוזר על עצמו ושבו מוצא האדם את עצמו כואב וסובל קיים בו מרכיב של התמכרות. אנחנו נצמדים אל אותו כאב חוזר, נצמדים ומשחזרים אותו, נצמדים ושוהים בו, נצמדים ויונקים ממנו את ההתמכרות כאילו שהוא סם שמספק לנו חיים, למרות שבסופו של דבר די הורס אותם

תמיד יישאלו השאלות הבאות: מדוע לנו להוסיף ולשהות בכאב? מדוע שנתמכר אליו? מדוע שנאחז בו ונבקש ממנו, באופן לא מודע, שישוב ויפקוד אותנו? למה שלא נחליט שאיננו מעוניינים בו יותר, שאנו נפרדים ממנו ופונים לסגנון חיים קליל יותר, מספק יותר, בריא יותר ונטול בעיות?  לשם מה עלינו לתבל את חיינו בכמות כאב שתייסר אותנו ושלא תחלוף לעולם? כדאי שנוסיף לשאול את השאלות הלא פשוטות האלה

יתכן שלעולם לא נמצא את התשובות המלאות לשאלות האלה ויתכן שנמצא מענה לחלק מהן ואילו אחרות יישארו בגדר תעלומה. אך זהו לא המקום לדיון תיאורטי מעמיק שכן אנו כאן כדי לייצר תשתית לגמילה, תשתית תודעתית שמניעה את הנפש להיעזר במנגנון נוסף על זה של ההתמכרות – מנגנון הגמילה. לעתים עדיף להרפות ממחשבות יתרות לגבי ההיגיון שמאחורי הכאב וההתמכרות  אליו מכיוון שגמילה מוצלחת היא מהלך חוויתי ורגשי שכמעט לא ניתן להשפיע עליו דרך מודעות ותובנות

לעת עתה וגם בהמשך, מה שיוכל לעזור מאד לתהליך הגמילה היא ההכרה שאנחנו מתמכרים לכאבי חיינו ולכן גם משאירים אותם או לחילופין חוזרים אליהם שוב ושוב. יש לנו משיכה אל אותם כאבים, אל המקומות התקועים והסובלים שבתוכנו ועד שלא נבין שקיים כאב בבסיס כל בעיה, ושאל הכאב הזה אנחנו מתמכרים, ניוותר חסרי אונים לגבי היכולת לשנות

נולדנו בכאב. האימהות שלנו נאנקו מצירי הלידה ומתוך אלה בקעו חיים. כנראה שכאבנו את היציאה מרחם המגונן אל החיים שרבים בהם החסכים וחוסר ההרמוניה. בהרבה מקומות כאב מגדיר את חיינו למרות שננסה לברוח ממנו ללא הרף. כל ניסיון להתעלם מהכאב או לשכך אותו בקיצורי דרך יחזיר אותנו לאותה נקודה בדיוק, לנקודת חוסר האונים אל מול הכאב, אל ההתמכרות לכאב, אל מול ההתמכרות לבעיה, כל בעיה שמתאפיינת בחזרתיות

או חמור מזה – בהישארות עיקשת למשך שנים רבות, רבות מדיי

גמילה אפשרית כשמזהים שקיים כאב בתוך ההתמכרות, כאב שהוא ליבת ההתמכרות, שהוא הסיבה להתמכרות שהוא הדבר אליו אנחנו חוזרים ושאתו אף מרגישים סוג של בטחון, דרך כנפי ההתמכרות שלא חולפת ולא נעלמת גם אם לוחצים עליה שתלך. גמילה אפשרית כשמתחברים אל הכאב, מכירים בו ומפסיקים לברוח מהעובדה שאנחנו מכורים אליו, משיבים אותו לחיינו מרצוננו, באופן לא מודע ומאותה סיבה גם נתקעים אותו. רק כאשר ההכרה הזו מתגבשת היטב וללא כל גינוי עצמי, אפשר להתקדם אל מה שלעתים נראה כבלתי אפשרי – תהליך פרידה מהבעיה או לפחות צמצומה, תהליך הגמילה



Username
Password
Remember Me     Forgot Your Password?

×